מגבר משולב  - Gryphon Diablo 120

Griffon Diablo 120 - מה לגריפין המיתולוגי עם האופרה של אתונה והשנייה האטומית.

מדי יום אני שוקל את "הנושא של היום" אותו אני מוצא ברדיו, בעיתון או מהעולם סביבי. ביום בו קאי ברוקמן אמר לי שהוא יבחן את המגבר משולב Gryphon Diablo 120, חשבתי על הפרמיירה לאופרה אלקטרה באתונה. פטרון עשיר מאוד העניק ליוונים המודאגים בית אופרה פנומנלי, מבנה מרשים שלא מתבייש מהשוואות עם בתי אופרה אחרים בעולם. זה משמח אותי מאוד; הייתי רוצה להיות שם. אמנם אני לא בדיוק ידוע כחובב אופרה, אבל אני מתרגש מכל הופעה מלהיבה - וזה נכון בין אם זו אופרה בבירת יוון או קונצרט רוק של להקה מקומית בעיירה בורקה באוסטרליה. ביום בו קיבלתי את הגריפון דיאבלו, גיליתי על יום השנה ה-50 ל-"השנייה האטומית". אני תמיד מוצא את ההישגים האנושיים האלה מרגשים מאוד. השנייה זכתה לראשונה בכינוי החלק השישים של הדקה בשנת 1000; השעון הראשון עם מחוג שני הופיע בשנת 1585; וההגדרה הרשמית של ה"שנייה האטומית" המדויקת בצורה בלתי נתפסת אומצה ב-13 באוקטובר 1967.

שני האירועים - האופרה והשנייה האטומית - לוקחים אותנו ישירות ל-Diablo 120. אחרי הכל, אני יכול לסכם במדויק את הציפיות שלי מהמגבר החדש והקטן ביותר של Gryphon על ידי התייחסות לשני הנושאים האלה: מוזיקליות מרגשת בה טבוע דיוק אטומי. האם המגבר המשולב החדש יכול לעמוד בציפיות הנעלות הללו?

עם המותג Gryphon, פלמינג אי. רסמוסן יצר חברה יוקרתית שנהנית ממוניטין יוצא דופן ברחבי העולם. מלכתחילה, לרסמוסן יש רזומה מדהים: הוא חידד את מערך המיומנויות המיוחדות שלו בעבודה במגוון רחב של תפקידים, כולל כצלם ומאייר, מעצב אופנה ותעשייתי, מנהל תאגידי ויבואן היי-פיי, לפני שהקים את Gryphon בשנת 1985. רבים יזכרו את השקת החברה עם מגבר האוזניות הקטן, שפרץ גבוה הודות לסקירה מקצועית ביפן שדרגה אותו כ"קנייה הטובה ביותר". זה תמיד מדהים כשצירוף מקרים מוצלח קורה ברגע הנכון כדי לשחרר באז מטורף ולהעלות כוכבים חדשים אל הפודיום. חלקם גם יכולים לשרוד שם למעלה בפסגה: שלא כמו כל אחד אחר, רסמוסן נקט בגישה מחושבת היטב לגבי עיצוב, איכות ועמידות; והיום, Gryphon היא שחקן ברף העליון של ההיי-פיי, במיוחד כשמדובר במגברים. הקטלוג מושלם על ידי מוצרים של דיגיטל ורמקולים יחד עם כבלים ואביזרים משלימים. המחירים החל מ-9,000 אירו עבור נגן התקליטורים Scorpio וממריאים אל על למחלקת האולטרה היי אנד; לדוגמה, מערכת הרמקולים Kodo עולה יותר מ-300,000 אירו.

למרות שהקדם מגברים ומגברי הכוח השונים של Gryphon משקפים כולם איכות ברמת state-of-the-art, רסמוסן מעולם לא שכח את המגבר המשולב או דחה אותו למעמד של דרגה שנייה. להיפך, הוא העלה אותו לאותה רמה כמו האחרים, מה שעולה בקנה אחד עם הגישה של החברה. לאחר מכן הפיצה Gryphon את הבשורה על נקודות החוזק של המגבר, כמו נתיבי אות קצרים יותר ויתרונות שימוש ומחיר תוך שמירה על אותה איכות צליל ברמת רפרנס. ההצלחה הוכיחה שגריפון צודקת: הדיאבלו (המקורי) נמכר באלפיו במהלך עשר שנות הייצור שלו ונחשב בין מגברי ההיי אנד המצליחים ביותר בכל הזמנים. הוא את מבחן הזחיחות ברחבי העולם והוא חשוב עבור Gryphon כמו סדרה 3 עבור BMW - הוא ליבה של החברה. בשנת 2016, דגם דיאבלו 250 הוחלף בדיאבלו 300 במיקום קצת יותר גבוה, שעומד לפני קריירה מצליחה לא פחות. שנה לאחר מכן, הוא הגיע ל-Home Run הראשון שלו עם פרס Rocky Mountain International HiFi Press (RIHPA) עבור המגבר המשולב הטוב ביותר של השנה. הפרס הגדול והמשמעותי ביותר מבין כל פרסי hi-fi, RIHPA, מוענקים מדי שנה ב- Rocky Mountain Audio Fest בדנוור, קולורדו, ארה"ב. FIDELITY מכהנת בחבר השופטים עבור הפרס ועוזרת לארגן אותו במשותף.

ה-Diablo 120 הקטן יותר שהושק לאחרונה, שואב השראה בבירור מדיאבלו 300 ובו זמנית משמש כתחליף לדגם אטילה שייצורו הופסק, זה שהוביל את הגיזרת המחיר שלו מאז 2009. Diablo 120 מייצג צעד אבולוציוני יוצא דופן ומכיל אלמנטים עיצוביים זהים כמו אחיו הגדול: ה-120 יכול, למשל, לבוא גם עם פונו או ממיר דיגיטלי. שמחתי שצוות המכירות של Gryphon ב-TAD בגרמניה סיפק לי Diablo 120 עם מודול ממיר D/A שנאמר כי הוא נגזר מה-DAC Kalliope המהולל.

הפריסה המכנית של המגבר היא משהו ששווה לראות. טכנולוגיית עקבית של דואל-מונו כפולה, נתיבי אותות קצרים במיוחד והרכיבים האיכותיים ביותר בדרגת אודיופילית מבטיחים אמינות ארוכת טווח ויציבות תרמית. הודות להארקה חשמלית ומכנית מוקפדת, ה-Diablo 120 מתהדר בשקט מופתי במונחים של רעש אינהרנטי. ההיבטים האלה חשובים לי. אני מעריך מכשירים שעוצבו בקפידה מ-א' ועד ת'. ברגע שאני מזהה חולשה טכנית או משהו דומה, אני דוחה אותם. מה שלא קורה עם הדיאבלו 120, אפילו במבט בוחן מקרוב.

הספק המוצא גדול בכ-20 אחוז מז של המגבר קודם ומוכפל עם כל חציית עומס, מה שמבטיח קיבולת זרם גבוהה. רוחב הפס העצום של 0.1 הרץ עד 250 קילו-הרץ, בקר ווליום בעל 46 שלבים עם דיוק מירבי, והיעדר לולאת משוב שלילי מבטיחים איכויות יציבות. כמות המחברים ומידת ההתאמה הפוטנציאלית עולים בקנה אחד עם שימוש מעשי. מודול ממיר D/A הצופה פני עתיד מציע ארבע כניסות דיגיטליות ויכול להתמודד עם כל סוג של נתוני DSD ו-PCM הזמינים כיום. מכיוון ש-Gryphon אף פעם לא מתעלמת מחובבי התקליט (יש לזכור אבני דרך כמו ה-Orestes), ניתן להתקין גם קדם מגבר פונו במקום ה-DAC. לצערי, אין לי אחד כזה זמין כרגע. בתור חובב תקליטים, אעתור להזדמנות שנייה באחד מהגליונות הבאים.

מבחינת עיצוב, אני חסיד של פילוסופיית הבאוהאוס, פרדיגמה שהבוס לשעבר של אפל, סטיב ג'ובס, בוודאי הוביל לשלמות שיווקית. עיצוב הוא לא רק מראה, אלא הכל: מהחווייה של הוצאת מוצר מהאריזה ועד השימוש הראשון בו, מהנדסת החשמל וההנדסה המכנית ועד לתפעול האינטואיטיבי שלו ולתפקודו לטווח ארוך. כאן, ה-Gryphon Diablo 120 נמצא בראש המחלקה שלו; האומנות והתפעול חלומיים. תמיד חשבתי שאי אפשר בלי בקרת ווליום מסתובבת חלקה. עד עכשיו: אני מוצא את היגיון הבקרה הרגיש למגע של הגריפון הקטן משכנע בדיוק כמו הלחיצה העדינה של הממסר. תצוגת פלורסנט הוואקום הדיגיטלית במרכזה בחזית נראית לי בגודל האידיאלי, כולל הכפתור ובחירת הכניסות עם מודול הממיר המותקן, מציינת מצבים פיזיים חשובים כמו קצב דגימה, רזולוציית סיביות ובחירת מסנן. עיצוב מארז המכשיר עם קוביות מקוננות בסביבה אידיאלית עם צלעות הקירור הוא לדעתי יצירת מופת נצחית. תכשיט נוסף הוא השלט הרחוק. מבחינת מראה, עיצוב מינימליסטי ותפקוד, יותר מוצלח מזה אי אפשר. היחידה כולה גם אלגנטית במיוחד מבחינת פונקציונליות.

המחבר פשוט מושלם, מעולה ואיכותי ביותר. לאחר חיבור הכבלים, אני לוחץ על מתג ההפעלה המוצק, הממוקם בחלק הקדמי התחתון של הצד הימני של המגבר. בהתחלה כלום לא קורה. אהה, זה מפעיל מצב המתנה. כדי להגיע למצב פעולה, יש להפעיל את ה-Diablo 120 באמצעות שלט רחוק או על ידי לחיצה על הלוגו האדום המואר בחזית. ואז, האיתחול לוקח בערך 10 שניות. ואז הגריפון סוף סוף מתחיל לשאוג...

לאחר חימום, הגריפון מכריז על התעוררותו ומציג צליל הומוגני. זה טוב, כי זה קורה בשידור חי בסלון שלנו עם מערכת היי פיי של TIDAL ותוכנית רדיו. אהבתי את ההערה במדריך למשתמש, "עדיף להשאיר את המכשיר מחובר לחשמל"; עם צריכת חשמל נמוכה כל כך, זה אכן מוצדק.

לאחר חימום של 24 שעות, אפשר להתחיל את המצוד אחר תגליות חדשות. אני מחבר את הממיר שלי Luxman DA-06, לדעתי אחד הממירים הטובים ביותר בשוק - ואני פשוט עף. למה? היו לי אינספור מגברים ועברתי בין שני העולמות. אני אוהב גם שפופרות וגם טרנזיסטורים; אני לא שותף לעימות של שחור-לבן לגבי מה עדיף. מבחינתי, מה שקובע זו התוצאה. והמגבר הזה מביא את זה נכון: הרושם הראשוני הוא טוב ועוצמתי. כשאני מעביר את המקור הדיגיטלי לכניסת BNC של הממיר, אני מאזין לגרסאות של 96 קילו-הרץ של Dead Can Dance (יש לי את הדיסקוגרפיה המלאה ב-MFSL high bit) ושוב קטעים שונים של סטיבן ווילסון. לפעמים אני שואל את עצמי אם וילסון, מוזיקאי הפרוג יליד 1967, אי פעם נח. יש לו שישה פרוייקטים של להקה, קריירת סולו ולייבל מוזיקה; הוא מפיק אינספור להקות (11, עד כמה שהצלחתי לספור), וכל מה שהוא עושה יוצא מן הכלל - אפילו בהופעה חיה, ווילסון קובע סטנדרטים. שני האלבומים שלו, The Raven That Refused To Sing ו-Hand.Cannot.Erase הם יצירות מופת שמספרות סיפורים מותחים עם כל תכונה דינמית שאפשר להעלות על הדעת. הזמרת הישראלית נינט טייב חוגגת את הצער והחסד של החברה האנושית באופן שמייצר מייד עור אווז... הדיאבלו 120 מעביר בצורה יפה את כל המתח והדינמיקה הפנימית - זה לא יכול להיות טוב יותר; לכל היותר, רק אחרת. אנו ממשיכים עם FLAC של 44.1 קילו-הרץ באמצעות TIDAL Hi-Fi והפקה כלית כבדה בפסנתר Open מה-Grandbrothers ואחריו מטאל אמריקאי רך מ-Puscifer עם ה-LP Money Shot. זה המקום בו ההפרדה השקופה ביותר של הבס של ה-Diablo 120 נעשית אפילו יותר ברורה, אפילו ברורה למופת. אם נעבור שוב ושוב ל-DAC הרפרנס שלי, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהממיר הפנימי של הדיאבלו מנגן לפחות באותה איכות ובסך הכל אפילו מתהדר בכמה יתרונות.

עבורי, חייב קצת תקליט בתערובת; "הרמה השחורה" המפורסמת חייבת לקבל את מקומה. הפונוסטייג' שלי Whest Three מספק את האות מה-Ortofon Windfeld ב-100 אוהם. אחרי המסע הדיגיטלי שחוויתי זה עתה, דבר לא יפתיע אותי יותר. בין אם Opeth עם The Roundhouse Tapes או ההפקה האנלוגית "Blues from Siena Root" עם ה-LP A New Day Dawning או ה-Hand.Cannot.Erase שהוזכר קודם לכן משל סטיבן ווילסון, רק לעתים נדירות נתן לי קסם התקליט עונג כה רב. התחכום יוצא הדופן, האיזון והניגודיות הגבוהה של המגבר מייצרים עושר הרמוני שכבש אותי מההתחלה ועדיין עושה כן שבועות לאחר מכן. מצאתי שה"וואט הראשון" ועוצמת האזנה בינונית חשובים במיוחד. כמובן, הדיאבלו 120 יכול גם "להרעיש" יפה מאוד, אבל זה פחות חשוב לי. מכיוון שהאפשרות להאזנה ממושכת הוא אמת מידה מרכזית עבורי, אציין זאת על בסיס "האיכויות הרכות" של הדיאבלו 120: זהו אכן מוצר רפרנס.

מבחינת רמקולים: בשל התנהגות העכבה הקריטית במקצת, המהירות המופתית והחוזק האפקטיבי המדויק ביותר, ה-Thiel CS 3.7 שלי לא "אוהבים" כל מגבר. עם זאת, אני מחשיב את ה-Thiel לאורך זמן בדיוק כמו ה-Harbeth M30. מוּפתָעים? כן, יש לכם את כל הזכות להיות. לקח לי שלוש שנים ושמונה מגברים למצוא את הסטאפ האופטימלי שלי. בפרק הזמן הזה, התברר שמגבר שפופרות נייטרלי הוא הפתרון הנכון עבור ה-Thiel, ומצאתי שילוב שפופרות פשוט של McIntosh שמשך את ליבי. אבל עכשיו, להפתעתי הגדולה, ה-Diablo 120 הפך למגבר הטרנזיסטור הראשון שהשתווה לביצועים האלה, מושך אותי רגשית לתוך המוזיקה ובונה את הסאונד בשלמות שאני מדמיין שיכולה להיות לו. האם זו אולי התוצאה של העדר לולאת משוב (zero feedback)? יכול להיות. שני המגברים המשולבים הקודמים לא יכלו לספק זאת בכזה ביטחון. ה-Mark Levinson 585 היה יבש מדי עם ה-Thiel, וה-Pass INT60 הטיל צליל רחב מדי לטעמי. זה אולי יהיה שונה עם רמקולים מטיפוס אחר, אבל ה-Thiel הסגורים והחיוניים בהחלט מחבקים את הגריפון הקטן מדנמרק.

אני לא יכול לומר אם לדיאבלו יש נטייה לסוגה מסוימת של מוזיקה. ואותו הדבר נכון לגבי הרגישות לכבילה. עבור החשמל, ניסיתי מהמלאי שלי HMS Grand Finale Jubilee, HMS Suprema ו-Graditech Voima; ה-Voima נשמע קצת יותר מאוזן וה-Suprema הציע את תחושת החומר הטובה ביותר. הכל עניין של טעם.

ה-Gryphon Diablo 120 הוא מגבר יוצא דופן באמת ולמעשה עומד באיכות שמציע מחירו הגבוה. הערך האופייני למכירה חוזרת של מוצרי Gryphon בטוח יממן את ההבדל בעלות בין מגבר Diablo 120 למגבר אחר בשלב מסוים. אבל: למכור? או לקנות משומש? אולי כבר שמתם לב באיזו תדירות בעלי גריפון אוהבים להיפרד מהצעצועים שלהם. זה אומר הכל.

עם המוצרים שלו, פלמינג אי. רסמוסן הגשים את חלום חייו. והוא משך אותי אל תוך החלום שלו: דיאבלו 120 למעשה עונה על הציפיות הגבוהות שלי. זה אומר שהוא לא מוצר זמני, אלא נוצר לזמן המשמעותי ביותר של החיים. אין מחמאה גדולה יותר שאני יכול לתת. אני לא צריך מגבר יותר טוב מ"נושא של היום" הכפול הזה.

ציוד נלווה