|
בתור הבחירה שלי לרכיב השנה, אפשר לתאר את היופיטר של דובל כניצחון בהנדסת מיכנית וביצועים מוזיקליים. מסוגלים לשקיפות ורזולוציה מעולים
תוך עיבוד הרמוניות מורכבות צבעוניות ועשירות באותו הזמן, היופיטר מחדירים את כל האלמנטים הקוליים עם אוויר ופריחה שרק נרמזים על ידי רוב
הרמקולים האחרים. היופיטר הם הכל חוץ ממתאמצים, סגורים או רזים. במילים פשוטות, היופיטר יכולים לגרום להרבה מתחרים להישמע כאילו הם
בונים את המוזיקה עם כפפות אגרוף. היופיטר גם מוסיפים את המימד של בעלות על מוצר שיהמם את עיני כל המתבונן בו.
כן, הרמקולים האלה דורשים תשומת לב, אך ברגע שהמוזיקה מתחילה, הנוכחות הפיזית שלהם הופכת להיות חסרת משמעות מבחינה ויזואלית וקולית
כמו כל עצם אחר בחדר. גם אם אתם לא מחפשים רמקולים חדשים, עשו לעצמכם טובה והקשיבו ליופיטר של דובל. אולי תשמחו שעשיתם זאת.
בכל פעם שאני מקבל רמקולים מוצלחים כמו יופיטר, תמיד יש לפחות כלי נגינה אחד שמשוחזר כפי שלא היה בשום רמקול אחר. עם היופיטר זה הסקסופון.
סוף סוף הסקסופון באמת נפתח ופורח לתוך צינור זורם של אוויר חדור צבע. בהאזנה לג'ון קולטריין עושה את דרכו דרך "Blue Train" מתוך האלבום באותו שם,
היופיטר מאפשרים להרמוניות להתפתח בצורה פשוטה ויסודית בין אם השופר בהטיה מלאה החוצה או נשלט בפנים הרמקול.
התכונה המרשימה ביותר בביצועי הבס הנמוך והמיד בס של היופיטר הייתה יכולתם לתאר גוון כלי נגינה מדויק. רמקולים רבים נופלים בהקשר זה, במיוחד בכלים
כמו קונטרבס, צ'לו וויולה. הפרדה של כלים לא היתה כלל בעיה עבור היופיטר, שהיתה להם גישת הצגה משלהם עם צ'לו ווויולה.
וופר קונוס הנייר של היופיטר נחתך ליחידת הטיטניום בתדר של 700Hz. הקשבתי בריכוז וחיפשתי אי רציפות שעלולה לנבוע מהקרוסאובר או כתוצאה מהבדלים
בחומר הדרייבר, אבל לא הצלחתי לאתר כלום. באופן לא מפתיע, היופיטר היו נפלאים בציור הגוף ובמיוחד החזה של קול בריטון גברי. הרמקולים ממש זרחו עם
שירה גברית מהדהדת ועמוקה כמו של לאונרד כהן ב"I'm Your Man" מהאלבום באותו השם [CBS 4606421] והבריטון-בס המרהיב של ברין טרפל בתפקיד פיגארו
שנלכד באלבום Meet Bryn Terfel [DG 447 578-2].
כידוע הפסנתר הוא כלי קשה לשיחזור, אך היופיטר תיארו את הגוון, הטון והדינמיקה של הפסנתר בצורה טובה במיוחד. עד כדי כך שמצאתי את עצמי מבלה זמן רב
בחברת מלדאו, אוונס, מורן, מונק, הורוביץ וברובק - בין היתר. פסנתרים שונים, סגנונות שונים, שאיפות שונות אך כל אחד מהם בא לידי ביטוי באופן מזמין ונאמן
לכוונות הנגנים.
היופיטר של דובל עשויים לייצג את העילית שבעילית בעיצוב כולל של רמקולים אומני-כיווניים. הם מנגנים סוגי מוזיקה שונים לא רק בקלות אלא גם בהנאה. הם
צורכים מעט זרם מהמגבר, דבר מאוד נדיר אצל רמקולים אומני-כיווניים. הם מציגים אסתטיקה ייחודית ומבוססים על טכנולוגיה יצירתית וחדשנית. בסופו של דבר
הם לא רק אומני אלא גם פועלים כעדשה מפזרת לדרייבר דחוס (compressed horn). הם אוהבים חדרים גדולים אבל אינם לוקים בשלתלטנות עליהם.
העובדה שהרמקולים עובדים כל כך טוב עם מגברי מנורות בעלי הספק נמוך יותר פירושה שבניגוד לרמקולים אומני אחרים, הם יכולים לשחזר את הדקויות של
המוזיקה כמו גם את עוצמתה. זה גם אומר שליופיטר יש מיידיות שחסרה לרמקולים אומני אחרים.
זהו רמקול טבעי לחלוטין שאינו גורם לעייפות שמיעה ומאלץ אותך להאזין לכל התקליטים והדיסקים הנבחרים באוסף שלך. הם מציגים מוזיקה בצורה שמזכירה
יותר מכל את החווייה של מוזיקה חיה באולם. אם הצליל של קרנגי הול קורץ, אז כך גם יופיטר. ובניגוד לרמקולים הטובים ביותר המבוססים על פילוסופיות עיצוב
אחרות, אתה יכול לחלוק את שמחת המוזיקה עם אחרים, כולם באותו החדר ובאותו הזמן. אם רמקול אומני-כיווני מחכה לך בעתיד, אז יופיטר הוא זה שתשמע.
תאהב אותו למן ההתחלה והאהבה רק תלך ותגדל. לעתים קרובות אומרים שברגע שאתה נופל על אומני, לעולם לא תהיה מרוצה לחלוטין בהאזנה לרמקול דינמי
רגיל. אם אתה רוצה לדעת למה מתכוונים אלה שמשמיעים טענות כאלה, מצא דרך להקשיב ליופיטר של דובל. לא סביר שתתאכזב - ויתכן מאוד שתתאהב.
|
