מערכת סטריאו

הגדרה - מערכת סטריאו כוללת שני רמקולים קדמיים במטרה לשחזר הקלטות סטריאו בחלל הביתי שלכם.

המונח סטריאו

סטריאו משמעו השמעת מוזיקה בשני ערוצים נפרדים במטרה לשחזר בצורה מיטבית את המרחב הצלילי שטבוע בהקלטה בשלשה מימדים. הקלטת סטריאו מתבצעת בעזרת שני מקרופונים (או יותר), כל אחד לערוץ הקלטה נפרד. מאחר והמקרופונות נמצאים במקומות שונים יחסית למקור הצליל, גם המידע המוקלט לכל ערוץ יהיה שונה: זמן הגעה לנקודת ההאזנה ועוצמה. ההשמעה מתבצעת על ידי שני רמקולים, כל אחד מנגן ערוץ הקלטה אחד. ביחד הם מייצרים את במת הצליל הסטריאופונית בה כל אובייקט מקבל את מקומו הטבעי. בעת ההאזנה המוח של המאזין ממקם את האובייקט המוקלט בחלל ההאזנה הודות להבדלים במידע האמור בין הערוצים - זמן ועוצמה. יש להבחין בין סטריאו אמיתי - הקלטה של מוזיקה חיה - לבין סטריאו מלאכותי בו שני ערוצי מונו (זהים) מזינים שני רמקולים. ¹

שורשי הקלטת הסטריאו נטועים בשלהי מאה ה-19 אך טכנולוגיית הסטריאו המודרנית הומצאה ונרשמה כפטנט בשנות ה-30 של המאה ה-20 על ידי המהנדס הבריטי אלן בלומליין ² . הסטריאו המסחרי החל את דרכו באולמות הקולנוע. הסרט הראשון שהוצג עם פס קול סטריאופוני היה ׳פנטסיה׳ של וולט דיסני בשנת 1940. בשנת 1957 סרטים רבים כבר הוקלטו והושמעו באולמות הקולנוע בסטריאו. מכאן הסטריאו זלג בהדרגה אל תעשיית המוזיקה. הקלטת הסטריאו המסחרית הראשונה הוצאה לשוק בשנת 1954 על ידי חברת RCA ³ ובראשית שנות ה-70 כבר היתה לסטנדרט בתעשיית המוזיקה. הקהל נחשף בהדרגה לסאונד של תקליטי סטריאו ורצה לשמוע גם שידורי רדיו בסטריאו. במהרה הסטריאו יחצה את כל הפלטפורומות.

היתרון של הקלטת סטריאו על הקלטת מונו הוא יכלתה לאפשר למערכת סטריאו לפרוס תזמורת מרובת כלים בין שני הרמקולים. מערכת של שני רמקולים המשמיעה הקלטת מונו מייצרת פס צר של סאונד במרכז בין שני הרמקולים וכלי התזמורת נדחסים ונערמים זה על זה במרחב המצומצם הזה. הקלטת סטריאו מרווחת את כלי התזמורת לרוחב כל הבמה ומייצרת ״קיר של סאונד״. אם לסכם, הדחיסות המעיקה של הקלטת המונו מחלפת בתחושה משחררת של מרחב ואוויר.

אולם אותה מגרעת של דחיסות הופכת במקום אחר ליתרון. החיסרון הבולט של הקלטת סטריאו לעומת מונו מבחינת סאונד הוא הצורך בתהליך מיקס בין הערוצים שפוגע במיידיות ובנוכחות הצליל. הקלטות מונו של כלים בודדים יודעות לייצר ריאליזם של נוכחות אמיתית של קולות וכלים בחדר, לפעמים ממש מסמרת שיער. ⁴ ) פחות אלקטרוניקה בדרך מביא לצליל יותר טהור ואמיתי. עובר מי שחי ונושם מוזיקה אקוסטית, זו נקודה מהותית.

כיצד מחט התקליט יודעת להפיק שני ערוצים שונים מחריץ התקליט? זה חלק מהפטנט של בלומליין. החריץ בנוי כך שהוא מרטיט את המחט בשני צירים שונים כייצוג של שני ערוצי המוזיקה השונים. מערכת כפולה של סליל-מגנט שמותקנת בראש הפטיפון מתמירה שני הרטטים הללו חזרה לזרמים חשמליים, ערוץ ימין וערוץ שמאל.

בעולם הרדיו החליף בהדרגה שידור FM (אפנון תדר) את שידור AM (אפנון אמפליטודה) בגלל יכולתו לשדר אות סטריאו. השיפור באיכות השמע היה עצום, מה שהאיץ בקהל הצרכנים לעשות את המעבר.

מערכת סטריאו

המימוש הראשוני של מערכת סטריאו היה פשוט הכפלה של מערכת מונו: פעמיים קדם מגבר, פעמיים מגבר ופעמיים רמקול. כלומר, היה צורך לקנות מערכת מונו נוספת כדי לשמוע בסטריאו. ללא ספק עסק יקר. לכן עד אמצע שנות השישים הקלטות רבות יצאו הן בגירסת מונו והן בגירסת סטריאו (למשל בלייבל הג׳אז Blue Note). קהל צרכני המוזיקה הסתגל די מהר לרעיון והיה מוכן להשקעה הנוספת. עם הזמן הופיע בשוק מגבר סטריאו דו-ערוצי שהוא איחוד של שני מגברי מונו במארז אחד, ומאוחר יותר הופיע גם מגבר משולב (מגבר סטריאו וקדם מגבר דו ערוצי במארז אחד). העסק נהיה קטן יותר ונגיש יותר. ככל שהפיתוחים הטכנולוגיים אפשרו את הקטנת המימדים ונוחות השימוש (המצאת התקן ההגברה טרנזיסטור והחלפתו את השפופרת) כך הוזלו מערכות הסטריאו ומצאו את מקומן כמעט בכל בית.

בעוד המצאת הטרנזיסטור גרמה כמעט להעלמות של הגברת המנורות בעולם המערבי, הגוש המזרחי שמר על הגחלת ״בזכות״ הנכשלות הטכנולוגית שלו. יצרנים במדינות הגוש המזרחי המשיכו לייצר שנאים ומגברי מנורות וכך שימרו את הנסיון והידע. מאוחר יותר, לקראת סוף המילניום, באה פריחה מחודשת לסאונד המנורות החמים (בניגוד לסאונד הטרנזיסטורי ה״קריר״). היום הם חיים בשלום זה לצד זה. הטרנזיסטור כאמור איפשר את מזעור המכשירים ומערכת הסטריאו הגיעה לבסוף עד למימדים קטנטנים של ממש - מערכות מיני. מערכות כאלה מוגבלות ביכלתן לשחזר במת צליל של תזמורת גדולה אך הן ממלאות צורך בסיסי של קהל הצרכנים למערכת סטריאו קטנה וזולה לחללי שמיעה קטנים.

המטרה של מערכת סטריאו

הדבר מתחיל מהרצון לייצר את האשלייה של מיקומם של מקורות צליל שונים בהקלטה. מטרתו של טכנאי ההקלטה ליצור תמונת סטריאו ובה מידע על מיקום העצמים. כאשר אנו שומעים שני רמקולים מנגנים הקלטה סטריאופונית, כל אוזן שומעת את שני הרמקולים גם יחד. טכנאי ההקלטה משתמש לפעמים ביותר משני מיקרופונים, אותם הוא משלב לשני ערוצים (תהליך מיקס) באופן שיעצים את ההפרדה בין העצמים המוקלטים, וזאת כדי לפצות על המיזוג ביניהם בהאזנה דרך רמקולים. מערכת סטריאו אמורה לאפשר לנו לזהות את מיקום העצמים במרחב. עם מערכות סטריאו פשוטות זה קורה ברמה נמוכה מאוד ולפעמים בכלל לא. זה תלוי באיכות רכיבי המערכת, ההתאמה ביניהם, ובמיקום הרמקולים בחדר. חלק מהמאזינים כלל לא מודע לעניין הזה או לא מייחס לו כל חשיבות. מבחינתם מערכת סטריאו תפקידה לנגן מוזיקה ברקע ולא יותר מזה.

מערכות סטריאו יוקרתיות

בשנות ה-80 של המאה ה-20 החל להתפתח תחום שנקרא בלעז High End Audio, בתרגום מילולי לעברית ׳אודיו היי אנד׳. חובבי התחום נקראים ׳אודיופילים׳ (Audiophiles). מדובר במערכות סטריאו שנבנות בסטנדרטים גבוהים מאוד של תכנון, רכיבים וביצוע מתוך מטרה להגיע לשיחזור קרוב ככל האפשר של הארוע המוקלט בחלל ההאזנה הביתי. מה שהחל כזוג מונו בלוקים טרנזיסטוריים (מגבר מונו לכל ערוץ) במחיר של $8000, הגיע למחירים של מאות אלפי דולרים לרכיב. המחירים של היום בשוק האודיו היוקרתי מעוררים פולמוס לא קטן בקרב חובבי התחום אולם צריך לומר ביושר שמוצרי יוקרה הם תמיד נחלתם של מעטים ותמיד יקרים לכיס. היחוד בתחום האודיו הוא שכאן משתלבים יחדיו עיצוב ויוזואלי ופונקציונליות, מה שמסבך קצת את העניינים.

איך מרכיבים מערכת סטריאו

מבחינה אקוסטית, יש להקפיד שני כללי יסוד: 1. התאמה של הרמקולים לחלל החדר מבחינת מימדים פיזיים, גודל ומספר הדרייברים. 2. התאמה של הגברה מתאימה לרמקולים בחדר הנתון.

רמקולים גדולים מדי לחדר ייצרו מגוון בעיות כמו בס מוגזם, במת צליל גבוהה מדי ועוד. רמקולים קטנים מדי לא יצליחו לייצר את אותו ״קיר של סאונד״ או במילים אחרות, לא ימלאו את החדר. סביר שגם יהיו חסרים בתחום התדר הנמוך. רמקולים מרובי דרייברים סביר שיהיו קשים להנעה (למרות הנתונים המוצהרים של היצרן) וידרשו מכם הגברה חזקה ויקרה החורגת מתקציבכם.

בראש ובראשונה, המערכת צריכה להתאים לצרכי המאזין. אפשר להרכיב מערכת שיודעת לנגן יפה את כל סוגי המוזיקה (all around). אך עבור קהל שמתעניין בתחום מוזיקה מסוים - קלסית, אקוסטית, רוק כבד - כדאי מאוד להתאמץ ולהחשף לרכיבים שמצטיינים בסוגות המוזיקה המסוימים האלה. לחובבי הפסנתר למשל, מומלץ מאוד להאזין לרמקולים של ברודמן שרמת שיחזור הפסנתר שלהם מציבה רף חדש בתחום.

מערכת סטריאו עם רמקולים כיווניים רגילים יודעת לייצר נקודת האזנה חמה אחת (sweet spot). כלומר, רק מאזין אחד יוכל להנות מהדמייה של סטריאו. מאזינים שישבו בצדדים ישמעו בעיקר את הרמקול הקרוב אליהם, עם במת צליל חלקית. הרמקולים היחידים שיודעים להתגבר על הבעיה הזאת אלה רמקולים אומני, כאלה שמפיצים צליל שווה ב-360 מעלות. הם מאפשרים האזנה כמעט שווה. בחינת במה והדמייה בכל נקודה בחדר בדומה לאולם קונצרטים.

סאונד

סאונד של מערכת סטריאו זה דבר מורכב: זה גם טכני וגם אופנה (טרנד) שלרב נובעת מהיכולות הטכניות. נשמעת הטענה שסאונד ההקלטות של היום מכוון ברובו לרכב ולאוזניות. אז למה יש לצפות בדיוק מהשמעת הקלטות כאלה ממערכת סטריאו ביתית?

צרו קשר עוד היום לתאם הדגמה.

¹ ראו גם Two Channel Stereo - Kind of Blue.

² המהנדס הבריטי אלן בלומליין מחברת EMI. הגה פטנט כיצד הסאונד יעקוב אחר הדמות על מסך הקולנוע.

³ Damnation of Faust by Berlioz.

⁴ למשל הקלטות מונו של כינור משנות ה-50: מילשטיין, פרנצסקטי, חפץ. תקליטי מונו מקוריים של מוזיקת ג׳אז משנות ה-50 וה-60 שווים על פי רב הרבה יותר מתקליטי הסטריאו מסיבה זו בדיוק. דוגמה נוספת: השוו בין גירסת המונו והסטריאו של האלבום הראשון של פינק פלויד The piper at the gates of dawn. גירסת המונו זמינה גם בהוצאה מיוחדת בהוצאה דיגיטלית.