|
Davis Acoustics הוא מותג צרפתי הממוקם בטרויה והוקם על ידי מישל ויזן כבר ב-1986, אבל משום מה, נראה שהמותג לא המריא משמעותית בבריטניה, והאמת היא שאין לי מושג למה, שכן בכל פעם ששמעתי את הרמקולים שלהם הם תמיד נשמעו לי פנטסטי. ואכן, סקרתי את ה-Courbet No 4 (2200 יורו) עוד בשנת 2020 והביקורת האמיתית היחידה שלי על האחים הקטנים של הרמקולים עליהם אנחנו דנים כאן הייתה שהבס היה קצת קל משקל בחדר הגדול יותר שלנו ולא אהבתי את זה שעיצוב הבסיס לא תאם את הרמקול גופו.
דאוויס מייצר כמה רמות של רמקולים בשמונה סדרות שונות, בתוספת סדרה של רמקולים לתלייה על קיר
(on-wall) לשוק ההתקנות. הם גם מייצרים ומוכרים ערכות הרכבה עצמית לחובבי DIY וגם דרייברים. סדרת Courbet היא רק אחת מתחת ל-Dream ואני משתוקק להאזין לרמקולים דרייבר יחיד MV ONE MASTER מתישהו בקרוב (בתקווה). דאוויס מייצר גם מגוון רמקולים במיוחד עבור קמעונאית החשמל הצרפתית הענקית Boulanger (סדרת Hera) עם רמקולים מדפיים החל מ-130 יורו ורמקולים רצפתיים החל מ-450 יורו לזוג - לא שמעתי את אלה אבל מביקור בחנויות הם בהחלט נראים כמו הרבה רמקול תמורת מעט כסף.
במעבר מהיר לתערוכת האודיו הראשונה שלנו מזה 18 חודשים בפריז, היה לנו העונג לשמוע את ה-Courbet No 8 עם איזו הגברה נחמדה למדי של Jadis (גם זה יצרן צרפתי). עבורי, השותפות הזו הייתה ללא ספק אחד משיאי הסאונד של התערוכה שדירבנו אותי לארגן זוג לסקירה כדי לקבל תחושה אמיתית לגבי יכולות הרמקולים האלה בתנאים של העולם האמיתי. הרמקולים הגיעו זמן קצר לאחר חזרתנו והופעלו כמעט מיד, מאחר ואלה היו הזוג מהתערוכה שכבר עבר הרצה.
הרמקולים הגיעו ארוזים היטב. הפריקה עברה ללא כאבים (לא תמיד זה כך) ונחשפנו רמקול נאה למדי בגימור Noyer (אגוז), אם כי קיימים גימורים אחרים (Satin White, Grey ו-Blue Sideral נאים למדי). הרמקולים מתנשאים לגובה של 122.5 ס״מ ויש להם צורה ייחודית משופעת לאחור (מעין מקבילית). הם רמקולים צרים למדי, 23.5 ס"מ ועומק 31 ס"מ, ומגיעים עם בסיס שחור שאליו מתחברים העוקצים. כל זה קל להתקנה עם מפתח משושה שנכלל באריזה. בחרתי לא להשתמש בעוקצים. במקום זאת הצבתי את הרמקולים על הבסיס שלהם ואז על בסיס נוסף עשוי שיש, כשבין השניים מפריד בלוטק, חברו הטוב של האודיופיל - בקושי היי-טק, אבל עדיף על עוקצים בחדר הזה.
הרמקולים נראים נהדר בגימור הזה, ולמרות שהם די גדולים הם לא משתלטים מבחינת מראה - הייתי אומר שהמראה נחמד מאוד בצורה שגרתית. המראה והגימור מקסימים ויש סט בודד של מחברי רמקול איכותיים בגב הרמקול שמקבל בננות, ספיידים וחוטים חשופים.
חזית הרמקול משופעת ועליה מותקנים טוויטר כיפה רכה בקוטר 28 מ"מ, יחידת מיד קוולר בקוטר 13 ס"מ, ווופר סיבי פחמן בקוטר 21 ס"מ. בחלק התחתון של חזית הרמקול ממוקמת יציאת הבס. יציאה קטנה יותר בחלק העליון של גב הרמקול. תיבת הרמקול עשויה MDF מחוזק.
הרמקולים הגיעו עם גריל מגנטי אבל כרגיל לא התקנתי אותם.
מבחינה טכנית, Courbet No 8 הם 3Way עם תגובת תדר של 35 - 25000Hz , רגישות 92.5dB ועכבה נומינלית של 5 אוהם. זה אמור להפוך אותם לרמקולים די קלים להנעה, אבל למטרות סקירה זו, חיברנו אותם ל-Krell KST100 שלנו. Courbet No 4, הרמקולים הקודמים של Davis Acoustics שהיו לנו כאן ב-Hifi Pig Towers אהבו קצת כוח, ולכן הקרל נראה הבחירה המתבקשת כאן. הרמקולים מוקמו בעזרת מד מרחק לייזר בחדר המגורים שלנו, לפחות מטר מהקירות הצדדיים והאחוריים ובמרחק של כ-2.5 מטר זה מזה. גיליתי שרוב הרמקולים עם יציאות בס קדמיות די קלים להתקנה וה-Courbet No 8 לא היו יוצאי דופן, אם כי חלקם עשויים לדרוש משחק מיקום של פתח היציאה הקטן בגב הרמקול והקיר האחורי. למרות זאת הם עבדו בסדר גמור היכן שמיקמתי אותם.
Courbet No 8 - איכות צליל
הרמקולים הורצו עם הגעתם, אבל רציתי לתת להם זמן נוסף לפני האזנה קריטית כדי לעזור להם להתאקלם מחדש בתוך הבית לאחר המסע שלהם, ולכן, כרגיל, רק כיווננתי אותם במשך כמה ימים לפני שסוף סוף ישבתי להאזין כמו שצריך - כך צריך תמיד לבדוק רמקולים, אבל ברור שזה לא המקרה אצל כולם!
לאחרונה האזנתי הרבה ל-Lynyrd Skynyrd. זו היתה הלהקה האהובה עליי במשך זמן מה בשנות העשרה שלי, ולא ממש הקשבתי לה בזמן האחרון, אם כי המנגינות טבועות עמוק בזיכרוני. Pronounced הוא אלבום בכורה מעולה ומבחינה הפקה הוא די מורכב. ה-Courbet No 8 אפשרו לכל זה להאיר מבלי לנתח את המוזיקה לפרוסות אקוסטיות של צליל. מצילות הייאט מופיעות מאחור לאורך המנגינה הפותחת נשמעות ברור ומופרד מכל השאר. הכובע ההפוך הזה (או מה שזה לא יהיה שהם הפכו) מקפץ בין שמאל לימין וכאילו שומר על המנגינה בשבילי. אני מקשיב כאן בעוצמת שמע די נמוכה, אבל כל המנגינה נמצאת שם בשלמותה ומהנה מאוד. עם זאת, בשמע כזה אין לבס את העוצמה שהייתי רוצה ויש תחושה של הרמקולים די מנומסים. למעשה זו תכונה שגרתית של רמקולים רבים ולמען האמת, כמעט כל הרמקולים צריכים דחיפה די חזקה כדי להעיר את הבס הזה ולגרום לרמקולים לשיר באמת - בכל מקרה אלה המחשבות שלי, אם כי אולי לכם יש דעה אחרת בנושא. אתם אולי חושבים שאני קצת חופר כאן ב-Courbet No 8 , אבל אני לא - הם מתפקדים כפי שציפיתי בווליום נמוך וטוב יותר מהרבה אחרים. תחום המיד והגבוהים מפורט וברור, כפי שהודגם על הפסנתר והמיתרים ב-Tuesday's Gone. הפרט העדין הזה שדיברתי עליו ניכר ב- Tuesday's Gone בהפרדה בין הגיטרות והיכולת שלי להבחין בהן במיקס. כל מה שאני אומר, כפי שאמרתי עם ה-No 4, זה שה-No 8 נכנסו לתלם מבחינת הבס כאשר דחפו אותם קצת. אז בואו נעשה בדיוק את זה.
רמקול טוב, לדעתי, צריך להגיע לנקודה מבחינת עוצמת השמע כשהכל בדיוק במקום - לכל הרמקולים יש את הנקודה הזו - ולמרות שצריכה להיות תוספת של עוצמת בעיטה ובס כשדוחפים אותו קצת, זה לא אמור לפגוע בשאר המוזיקה. רמקול כבד בס הוא בדיוק זה! רמקול צריך להיות מאוזן בכל טווח התדרים, ולמרות שאני אישית עשוי להימשך במיוחד לבס מוגדר היטב ו"הדוק", לא הייתי רוצה לקבל, או להמליץ, על רמקול שכולו בומיות ובלגן - זה, עבורי, האנטיתזה למה שרמקול טוב צריך לעשות. מכל מקום, LFO וה-LFO הקלאסי המשובח שלהם (Leeds Warehouse Mix) מתגברים ועוצמת השמע עולה בכמה דרגות - דבר לא חותך אוזניים ולמעשה די סביר - הטלפון שלי אומר לי שהסאונד מגיע לשיא של 74dB בנקודת ההאזנה. יש צליל בס בסיום המנגינה הזו שהולך נמוך מאוד וה-Courbet No 8 עושה את זה די טוב אבל לא יורד ממש נמוך כמו למשל ה-Duos, אבל הוא לא מתבלבל בכלל . חשוב מכך, קל להבין את שאר הקטע וביחס נכון, ושמתחיל הקטע הבא ?What Is House אני במצב רוח הולם כמו במסיבה אפלה של קיץ 1991. אלו לא הקלטות או הפקות אודיופיליות, אבל אז מי רוצה להאזין הרבה למה שנקרא "מוזיקה אודיופילית"? הרמקולים של דאוויס מתמודדים היטב ומציגים ייצוג קולי ברור של המתרחש.
הקטע Askel מהאלבום A של Pan Sonic הוא גאונות של מינימליזם וה-Courbet No 8 נשמעים מעולה איתו, אם כי דחפתי את הווליום עוד נגיעה ואנחנו מגיעים לשיא של 80dB (אם כי אני בטוח שזה רחוק מלהיות מדויק בהתחשב בכך שהוא מופעל מאפליקציה של טלפון). לעוצמה היבשה של Askel יש עומק, עוצמה, ובכן, עוצמה אמיתית, בעוד צלילי בס אחרים באים והולכים במיקס. שוב יש איזון על פני טווח התדרים והאפקטים ובעצם הכל מוצג בצורה ברורה ולא כאיזושהי עיסה. מסתבר שאלו רמקולים טובים לסוג זה של מוזיקה כפי שהיא מתרחשת והם מיומנים מאוד בהעברת המכלול מבחינה מרחבית. לא הייתי אומר שהם תלת מימדיים כמו הרמקולים של Care Orchestra שהיו לנו ממש עכשיו, אבל הם די קרובים. הצליל נורה החוצה לחדר ולבמת הסטריאו יש מימדים נאים מלפנים ומאחור. הבמה (לפעמים) אמנם משתרעת מעבר לקצוות הרמקולים, אבל לרוב, אתם מסתכלים על בועה גדולה של סאונד לפניכם. גם כשדוחפים אותם חזק למדי עם הקרל, ה-Courbet No 8 נשארים מגובשים, אם כי, שוב, אני בטוח שהם לא נוצרו עבור סוג זה של מוזיקה (שבורה).
ובכן, רשמתי לעצמי לפני כמה ימים "תקשיב ל-Quah". אם אתם לא מכירים את האלבום הזה אז אתם צריכים! האלבום של Jorma Kaukonen מימי התהילה של Jefferson Airplane and Hot Tuna והקטע הפותח Genesis הוא אחד האהובים עלי מכולם. מכל מקום, ברור שרציתי להאזין לאלבום הזה בצורה יותר ביקורתית, אז הנה. לאלבום הזה יש תחושה טבעית וממש בלתי מאולצת עם הרמקולים של דאוויס. Genesis היא, בהאזנה ראשונה, מנגינה די פשוטה עם שירה וגיטרה בלבד, אבל לאחר מכן ממריא עם מיתרים... זה נעשה נכון בצורה יפה והרמקולים של דאוויס תופסים ומציגים את זה. התחושה והרגש המאופק בקול של ג'ורמה מוגשים להפליא והגיטרה מוצגת כפי שצריך. והמיתרים האלה!!! הצגה טבעית ביותר של המנגינה הזו, והאזנה לה הזכירה לי מדוע אני רוצה לשמוע את הרמקולים האלה בבית. כשאני אומר שהגיטרה נשמעת טבעית, אני מתכוון שהיא נשמעת בחדר. נהניתי במיוחד מיכולת הרמקולים לתפוס את הקשר של האמן עם המנגינה. זה נוגע ללב, וזה שמיע בהחלט נשמע עם הדאוויס. קל לשמוע את האצבעות והלחיצה של ג'ורמה על מיתרי הגיטרה, ולמרות שיש המון פרטים, אין שום דבר שמרגיש לחוץ או מאולץ. המשכתי עם Airplane והשמעתי את Crown of Creation ואת קטע הנושא, בעיקר בגלל שהבס מהמם אבל יכול לעתים קרובות ללכת לאיבוד במערבולת הצלילים. המספר 8 לא מסתיר את זה בכלל וקל לעקוב אחריו לאורך כל המנגינה. הגברה של עוצמת השמע בקטע הזה לא מפרקת את הרמקולים האלה בשום צורה ואני אוהב את הדרך שבה הם מצליחים להפריד צלילים מבלי לאבד את תחושת השלמות הזו.
Qobuz מעלה את דיק בנוביץ' ויהיה זה חסר נימוס לא להקשיב. אם אתם לא מכירים אותו אז אתם צריכים לחפש אותו. הזמנו אותו לנגן באסם שלנו כשנהגנו לארגן הופעות של יום ראשון אחר הצהריים ולינט בחרה בו לנגן במסיבת יום ההולדת ה-40 שלה. דיק מנגן בלוז אקוסטי והאלבום Run To You מוקלט רק עם דיק והגיטרה שלו, והרמקולים של דאוויס מעבירים את זה יפה. שוב יש המון פרטים, אבל יחד עם הפירוט הזה גם התחושה הטבעית והבלתי מאולצת עליה התענגתי קודם. שוב יש את התחושה הזו בחדר. התנועה על צואר הגיטרה ברורה ללא כל חריפות או גסות בצליל. אלה רמקולים ממש קלים להנעה שפשוט מושכים את המאזין פנימה ודורשים ממנו לשבת ולהנות מהמוזיקה. בדיוק מהסיבה הזו, הם גם די קשים לביקורת כי מצאתי את עצמי רוצה רק לשבת ולהקשיב למוזיקה - אבל אין ספק שזה סימן טוב ברמקול! אני למעשה חושב שהמוזיקה של דיק מסכמת היטב את דמותם של Courbet No 8 - אם אתם מחפשים שריקות וצלצולים אז כדאי לחפש במקום אחר. עם זאת, אם אם רוצים תיאור כנה וישיר של מה שקורה, בלי לאבד את הניואנסים העדינים יותר בהופעה אז Courbet No 8 עשויים להיות בדיוק מה שאתם מחפשים.
כשאני מסתכל אחורה על כל הקטעים להם בחרתי להאזין, מסתבר ששמעתי בעיקר קטעים די פשוטים (פרט ל-Airplane) ואני מניח שהגיע הזמן לחפור עם משהו קצת יותר קדחתני. אני הולך על Led Zeppelin II ועל הקטע Moby Dick, בעיקר בזכות סולו התופים הנהדר. רציתי גם להאזין לזה בעוצמה וגם לשמוע איך הרמקולים האלה מתמודדים עם שינויים בדינמיקה. אני שמח לדווח שהכל בסדר וגם כאשר דוחפים אותם חזק מאוד, הרמקולים של Davis נשארים בפוקוס ושולטים במוזיקה. למעשה, זה מרגיש כאילו אפשר לדחוף אותם חזק יותר. הקטע הבא Bring It On Home מגיע וזה קטע ממש קשה. שוב, שליטה ונינוחות. הערוץ הקולי בא מקדימה, הגיטרה המובילה מבושלת כמו שצריך והתופים, כמו בקטע הקודם, מכים בעוצמה ודינמיים. באופן דומה, כאשר Roon מעלה את You Shook Me All Night Long של ACDC, הרמקולים פשוט מסתדרים עם זה. אין (שוב) נוקשות בביצוע וסקציית הקצב מרגישה מאוד נכון ומחזקת את כל הקטע. אותה דינמיקה בבס, ובמיוחד תופים, חוזרת ב-Do What You Like של Blind Faith.
סיכום
אין הרבה מה לא לאהוב ברמקולים האלה ויש הרבה מאוד מה לשבח. כן, הם נראים די רגילים חוץ מהצורה המקבילית הזו, אבל חברו אותם למגבר טוב ותגבירו קצת את הווליום והם באמת מתעוררים לחיים. גם בעוצמות שמע נמוכות יותר יש פירוט ותחושת דינמיות שנותנת טעימה ממה שעתיד לבוא.
הם לא תלת מימדיים כמו הרמקולים של Care Orchestra שהיו לנו כאן לאחרונה, אבל בימת הצליל הזו היא מאוד טבעית ומזכירה קצת רמקול מדפי. אין להם את אותה אווריריות באיזור המיד הגבוה ובגבוהים כמו Audiovector R6 עם הטוויטר AMT, אבל יש פירוט רב.
מבחינה טונלית הרמקולים די ניטרליים, אולי עם חמימות קלה בצליל.
המראה והגימור מצוינים והם אכן נראים טוב, אם כי יהיו מי שלא יאהבו את המיד הצהוב חיוור של הקוולר. באופן אישי, אני די אוהב את זה וזה מבדל אותם מהמון רמקולים רצפתיים אחרים בגודל בינוני.
יציאה בס קדמית מקלה על מיקומם והיציאה האחורית הקטנה הזו מוסיפה משהו לנוכחות הצליל ולתחום המיד הגבוה.
יהיו כאלה שירצו בס יותר עמוק, אבל אני באמת לא חשבתי שהם חסרו משהו והם הרגישו לי מאוזנים על פני כל טווח התדרים. הבס הזה למעשה מאוד הדוק ומפורט מאוד (אם יש לכם ספק בדקו את הרמקולים האלה עם Do What You Like של Blind Faith או את Pictures Of Home של Deep Purple) והוא יספק את הרוב המכריע של הקהל. הם בהחלט מהירים וברורים!
הייתי לוקח אותם בקלות כרמקולים הראשיים שלי והם רק כפסע מזכייה בפרס הראשון שלנו.
|
