רמקול אלקטרוסטטי  - Sanders Model 10e

ה-Sanders Model 10e הם שיאם של עשרות שנים של עבודה של המתכנן רוג'ר סנדרס לקראת השגת עיצוב מושלם של רמקול אלקטרוסטטי היברידי. ואכן, זהו שיא. זהו אחד הרמקולים הטובים ביותר שנוצרו אי פעם. שימו בצד את העובדה שמחירם צנוע במושגים עכשוויים יחסית לרמקולים השואפים לפיסגה. במסגרת תכנונם להפקת תבנית פיזור צליל צרה יחסית המדגישה צליל ישיר, ה-Sanders 10e קרובים לשלמות יותר מכל מערכת רמקולים שאי פעם נתקלתי בהם, פרט להתקנות בהן החדר והרמקולים נבנו כיחידה אחת. למטרות שימוש ביתי, אתם יכולים להוציא הרבה יותר כסף, אבל אני לא חושב שאתם יכולים לקנות רמקולים טובים יותר אם סוג זה של דפוס פיזור צליל הוא המטרה שלכם.

הרשו לי להיות ברור מלכתחילה: תמיד אהבתי רמקולים כיווניים. בעבר כתבתי בגליון 94: ״העקרון הראשי הוא כזה: רק הקרנת צליל ישירה מהרמקול תורמת לתמונת סטריאו נכונה לגמרי. סאונד משקף את הקירות, ריצפה ותיקרה לא יכול ולא מספק מידע על הסאונד האבסולוטי [המקורי] בזמן ההקלטה ואפילו לא על מה מוקלט על התקליט (או התקליטור). תוספות צליל לא ישירות, החזרים או הדהודים יכולים ליצור רק בלבול בתמונת הסטריאו.״ היום אני יכול להיות קצת פחות בלתי מתפשר אך בעיקרו אני עדיין מאמין שזה נכון. מחקרים שונים הראו דרכים בהן החזרים מהקירות הצדדיים יכולים להשפיע על תחושת המרחב מבלי לשנות את גוון הצליל וכ׳. אבל אחרי שהאבק מתפזר, אני אוהב מאוד צליל בכינון ישיר.

אין זה בא לומר שאם אתם אוהבים צליל אומני-כיווני, למשל, אז אני חושב שאתם טועה. זה עניין של העדפה אישית, של מה שאתם רוצים ממערכת השמע שלכם. אבל אני חושב שיש סיבות ממש טובות, אליהן אכנס בהמשך, להאזנה לרמקולים שמפיקים את רב הצליל הראשוני בצורב ישירה למאזין עם מינימום החזרים מהקירות הצדדיים. אם תסכימו, אז אני חושב שתמצאו את הרמקולים של סנדרס לטעמכם עד כדי קיצוניות - וכנראה לבד בפיסגה.

הסקירה הבאה הולכת להיות אנליטית. רמקול שנשמע כל כך נפלא מפתה אדם להשתגע עם שמות תואר - אני אעשה זאת קצת לקראת הסוף. אבל בעיקר אני הולך לתאר הכי טוב שאני יכול איך הרמקולים של סנדרס עושים את מה שהם עושים, את הרעיונות שלי למה הם עובדים כל כך טוב, ומה התוצאות פשוטו כמשמעו. זהו תכנון רמקול רציני, אחד הרציניים ביותר, והוא ראוי לתיאור רציני, לא רק איזושהי כתיבה או חבילת מכירות. אבל תהיו בטוחים שלדעתי הסנדרס הם אמת מידה לתכנון הרמקולים, תכנון מעולה מכל הבחינות ומבחינות מסוימות מעלה את תכנון הרמקולים לרמה שלא הגיעה אליה קודם לכן. ככל שהדרייברים הקונבנציונליים השתפרו, נפתחו אפשרויות חדשות למצוינות עבור רמקולי קופסה העשויים עם קונוסים וטוויטרים. חלקם נפלאים ומספקים מאוד מבחינה מוזיקלית, במיוחד אם מוכנים להאזין להם מטווח קרוב כדי להיפטר מאפקטים בחדר. אבל הסנדרס מציעים דברים שאף רמקול לא באמת יכול לעשות אלא אם כן יש לו שטח הפצת צליל גדול מספיק כדי להפוך אותו לכיווני, כפי שאסביר. בבקשה רק קחו את ׳מעשה הכשפים׳ כמובן מאליו, ותנו לנו לרדת לעניין הרציני של מה הרמקולים האלה עושים באמת.

העיקרון המעשי ועקרונות הפעולה של הרמקול
הרמקולים של סנדרס מורכבים בכל ערוץ מלוח (panel) אלקטרוסטטי שטוח המותקן מעל וופר קופסה מועמס transmission-line. הרמקול חייב להיות מוגבר bi-amp. הקרוסאובר ממומש ברמת הקדם מגבר (כניסה אנלוגית או דיגיטלית) עם יציאות אנלוגיות למגברים. ההצלבה מתבצעת באמצעות עיבוד אותות דיגיטלי. כניסות אנלוגיות מומרות לדיגיטליות עבור פונקציות ההצלבה. (אם אתם חושבים שההמרה הזו לדיגיטל היא בהכרח בעיה, אז אנחנו צריכים להסכים לא להסכים. לאוזני, במקרה הזה אין בעיה כלל, והתוצאה מצדיקה לחלוטין את השימוש ב-DSP). הקרוסאובר כולל התאמת רמת הבס ומערכת תיקון חדר, ומאפשר גם פונקציות Q הניתנות לתכנות על ידי המשתמש. ההצלבה תלולה מאוד (48dB/אוקטבה), תדר ההצלבה הוא 170Hz. (באופן עקרוני, הקרוסאובר ניתן להתאמה למשתמש, אבל במקומכם לא הייתי עושה זאת). הרמקול מגיע בחלקים אבל ההרכבה מאוד קלה ועמידה בפני תקלות. אתם כן צריך מגבר לחלק העליון שיכול להתמודד עם העכבה הנמוכה והעומס הקיבולי של האלמנט האלקטרוסטטי. אני ממליץ על ה-Sanders Magtech. אחד כזה מגיע עם הרמקולים - קנו אחד נוסף והשתמשו ב-Magtech אחד לבס, אחד לטרבל, זה מה שהייתי מציע.

רמקולים אלקטרוסטטיים הם מטבעם שטוחים בתגובה כשהתדר עולה, בניגוד לדרייברים מסוג קונוס להם תגובה עולה לפני הדעיכה הסופית שלהם. אבל כשהתדר יורד מתחת לסף מסוים בהתאם לממדי הרמקול, יש ביטול דיפול הולך וגדל כך שהתגובה דה פקטו יורדת ככל שהתדר יורד. ב-Sanders, אפקט זה מפוצה על ידי שוויון כך שהלוח יהיה שטוח לתדר ההצלבה. אפשר לצפות שזה יגביל את הקיבולת הדינמית של הפאנל בתחתית טווח הפעולה שלו. אבל למעשה, סנדרס פיתח לוח עם יכולת דינמית מדהימה, כך שגם עם ה-EQ כלול, הרמקול אינו מוגבל בדינמיקה. בחדר בגודל סביר, לעולם לא תרגישו שהרמקולים מאבדים כח.

הם גם בלתי ניתן להריסה. אפילו אותות כניסה גבוהים במיוחד לא יגרמו לסירוס הצליל. אחד המוקשים העיקריים של האלקטרוסטטיים נוטרל!

השיפוע התלול שיוצר קרוסאובר DSP משפר עניינים - הלוח לא מתבקש להפיק בס כלל. (אם מפעילים את הלוח לבד דרך הקרוסאובר מבלי שהבס מחובר, הפלט נעלם ב-100 הרץ).

ההצלבה הנמוכה והמדרונות התלולים מבטלים גם את ההשפעות האפשריות של המעבר מדיפול עבור הלוח לאומני עבור הוופר. בתדרים כה נמוכים האוזן באמת שומעת רק את העוצמה, כך שאם מתאימים את הבס לרמת הלוח, העקביות מלאה.

וכמובן מנקודת ההצלבה ומעלה, יש רק דרייבר אחד בפעולה. הלוח פועל כדיפול טהור עד לנקודה שבה אורך הגל יורד למימד הקדמי המינימלי של הפאנל, שהוא 13 אינץ'. זהו אורך הגל של 1kHz, וקצת מעל התדר הזה הלוח יהפוך לכיווני יותר במישור האופקי עם התדר הגדל. (הלוח בגובה 40 אינץ', כך שהתנהגות כיוונית מתרחשת אנכית הרבה יותר למטה. אינטראקציה בין הרצפה והתקרה היא מינימלית מעל הבס.) האחדות והעקביות של שימוש בדרייבר אחד בלבד בכל טווח התדרים שמעל לבס עושה את הרעיון לנסות לבנות שדה צליל על ידי שילוב הפלט של הרבה דרייברים שהוצלבו בצורה כזו שדרוש יישור זמן מדויק ביותר כדי לגרום להם לעבוד ביחד לרעיון יותר מקצת מוטעה. יש סיבה טובה לכך שרמקולי BBC הפעילו דרייבר בודד עד לנקודת הצלבה גבוהה - אבל ללא קרוסאובר כלל זה אפילו טוב יותר.

לתבנית זו יש מספר השפעות. קודם כל, אין "איזור בלבול" בטווח הביניים, אין תדר שבו התבנית משתנה מאומני לקדמי כמו שיש ברמקול קופסה. (למה, אתם עשויים לשאול, הנושא הזה כמעט ולא נדון בביקורות אודיו? שאלה טובה!). איזור הבלבול מציג אי רציפות בתגובה מחוץ לציר, אשר עבור רמקולים קדמיים צרים נמצא ממש בטווח הביניים, לרב סביב 500-800 הרץ. האפקט הוא צניחה של כ-3dB בטווח הזה בתגובה ב-60 מעלות מחוץ לציר בערך, וזה בדרך כלל מה שמקפץ מהקיר לעמדת ההאזנה. מתכננים עושים כמיטב יכולתם כדי לשפר את אפקט הקולורציה של זה. גישה אחת היא לעשות שימוש באיזור בלבול רחב כך ששלב הבלבול יהיה מתחת לטווח הביניים (לדוגמה, JBL LSR6332, .אבל רמקולים רצפתיים בעלי חזית צרה, סוג הרמקולים הנפוץ, סביר להניח שזו תהיה בעיה במידה מסוימת.

עם הרמקולים של סנדרס, בטווח האמצע אין איזור בלבול כלל. התבנית האחידה הזו, המשתנה רק בתדרים מעל האמצע או מתחת, יחד עם היעדר קולורציה כתוצאה מהדהודים מעניקה לטווח הביניים של הסנדרס חוסר קולורציה שהוא באמת ברמה עליונה. אלה מהרמקולים בעלי קולורציה הנמוכה ביותר שיש.

נדגיש שוב, מכיוון שיש רק דרייבר אחד מעל 170Hz, הרמקול גם עקבי לחלוטין. אין קרוסאובר טוב כמו אין קרוסאובר. עיוותים נמוכים במיוחד, גם מילולית וגם במונחי האזנה. מה חיפשתם בדיוק שחסר כאן? שום דבר שאני יכול לחשוב עליו!

איך הסנדרס מתנהגים בחדר
יש כמובן סוגיית ההתנהגות הכיוונית. קודם כל, מכיוון שהרמקול הוא דיפול מעל תדרי הבס, אפשר להגדיר אותו כך שהוא למעשה לא ישלח אות אקוסטי לנקודת ההחזר הראשונה של הקיר הקרוב ביותר. דבר לא ניתז מהקיר כדי לתת החזר מוקדם. (ההחזר הראשון מהקיר הצדדי הרחוק יוגדר להגיע אל מאחורי המאזין עם מיקום טבעי.) ההשפעה של זה היא שיחלוף זמן רב עד שהחזר כלשהו בכלל יגיע לעמדת ההאזנה. העובדה שהלוח הופך לכיווני יותר בתדרים הגבוהים הופכת את האפקט הזה משמעותי עוד יותר. הרמקולים של סנדרס עושים רושם של חדר RFZ (אזור נטול החזרים) ללא צורך בבניית אחד כזה!

אם תרחיקו את הרמקולים מספיק מהקיר האחורי, לפחות מטר וחצי, החזרים מהקיר האחורי יגיעו מאוחר מדי כדי לטשטש את ההגעה הישירה, ובתדרים הגבוהים, כשהרמקול מופנה לכיוון המאזין, החזרי הקיר האחורי לא יגיעו ישירות בכל מקרה. וכמובן שאפשר לשכך גם את הקיר האחורי, אם רוצים. זה ישנה את האיזון של צליל החדר - אפשר להתאים לטעם ול"רכות" או "קשיות" הכללית של החדר. לטעמי, התוצאות הטובות ביותר מתקבלות על ידי הפיכת הקיר האחורי לשילוב של סופג ומפזר (לא הייתי ממליץ על משהו כמו קיר זכוכית ללא וילונות מאחור).

כפי שכבר צוין בקצרה, הרמקול לא מקפיץ שום אנרגיה מורגשת מהרצפה והתקרה בתחום האמצע והגבוה. זה משפיע לחיוב על הרמקול להישמע מאוד לא כמו רמקול, וגם מונע מהרמקול לגלות את מיקומו מלפנים ומאחור. (האינטראקציה עם הרצפה היא זו שבעיקר שנותנת לאוזן/מוח רמזים לגבי המיקום של הרמקול מלפנים-אחור).

בקיצור, הצליל מהלוח יוצר אינטראקציה קטנה ככל הניתן עם החדר. כמובן, החזרים מהקיר האחורי כן מגיעים, אבל במיקום נכון, ומתעכבים די זמן כדי לא להפריע להדמיה ולא לצבוע את הצליל. כפי שפיטר ווקר הסביר פעם את הרעיון של רמקולים אלקטרוסטטיים דיפול, יש למוח זמן "לסדר דברים" לפני שמגיעים החזרים כלשהם. אפשר לקבל משהו מהאפקט המתקבל של טבילה בשדה הקול המוקלט מרמקולי קופסא על ידי ישיבה ממש קרוב אליהם, בהנחה שהם נשארים עקביים מספיק בטווח קרוב. אבל כאן עם הרמקולים של סנדרס, השפעת הטבילה נשארת במרחקי האזנה רגילים. "צליל המוזיקה האמיתית בחלל אמיתי" תלוי במתן זמן לאוזן/מוח, כפי שאמר ווקר, "לסדר דברים" לפני שיהיו החזרים משניים כלשהם. והנה יש לך את הזמן, באמת.

כל זה חל רק על תדרים בינוניים ומעלה. בס בחדר במימדים ביתיים מציג את הבס כיחידה, ללא הבחנה ברורה או אפילו עקרונית בין הגעה ישירה לצליל החדר. יתר על כן, הבאס תמיד מקיים אינטראקציה עם החדר מסביב. ברמקולים של סנדרס מערכת לתיקון חדר (room corection) מוצעת כחלק ממארז הקרוסאובר. הקרוסאובר הוא למעשה יחידה ניתנת לתכנות מבית dbx. יש לו הרבה תכונות, בהיותו מכשיר מקצועית תכנון ושליטה ברמקולים כלליים. אבל סנדרס מספק סט הוראות ברור וקל לעקוב אחר השימוש בחלקים הרלוונטיים לרמקול. אין בעיה לבצע את התאמת רמת הבס הבסיסית בצורה נכונה, וגם מערכת תיקון החדר מוסברת בבירור. (סנדרס ממליץ להשתמש במערכת לתיקון החדר רק בתחום הנמוך יותר).

אפשר גם להשתמש בקופסת ה-dbx כדי להתאים את התגובה לטעם וגם כדי לנטרל את שאריות השפעת החדר שנראות לך כקולורציה. אלה יהיו מינימליים, בהתחשב באופן שבו הרמקול עובד, אבל עדיין, אולי תרצו לעשות משהו. השליטה על חייך היא טובה! יש עקומת יעד מומלצת, שמושכת את הבס מעט כלפי מעלה ביחס לבס שטוח נומינלי (RTA שטוח במצב יציב). גם אני הייתי ממליץ על כך. כמו כן, אם תרצו, תוכלו להרים מעט את התגובה בחלק התחתון של טווח הביניים, ממש מעל הקרוסאובר, כדי לתת את האפקט שיש לרמקול קופסא למלא את האזור הזה קצת יותר בחלל החדר מאשר רמקול דיפול טהור, ובכך מחקה מעט צליל הרמקולי קופסה. באופן אישי הייתי מרוצה מצליל הלוח הישיר ככזה, עם תחום נמוך מתוקן בחדר בעקבות "עקומת היעד". אולם יש לכם הרבה מקום להתאמה באמצעות קופסת הקרוסאובר, המציע אפשרויות EQ פרמטריות.

מדוע הרמקולים ההיברידיים האלקטרוסטטיים הללו ולא אחרים רמקולים אלקטרוסטטים/קופסה וופר היברידיים הפכו נפוצים למדי. ללא מעט מהם יש איזושהי מערכת מובנית לתיקון בס. אבל לסנדרס 10e יש יתרון על פני רמקולים אלקים להם יש לוחות מעוקלים. אני יודע שזה לא שגרתי להיות בעל דעות ממש ברורות לגבי סוגי רמקולים בסקירות אודיו. "הנסיבות משנות מקרים" יכול בהחלט להיות המוטו של סקירות אודיו. אבל במקרה הזה אני צריך, כמו מארק אנטוני, להיות "אדם פשוט ובוטה" ולומר את מה שמצאתי כנכון. מניסיון, רמקולי לוח מעוקלים אינם מספקים הדמיה (imaging) מספקת. הניחוש שלי שהסיבה לכך היא שלוחות מעוקלים יוצרים מריחת זמן שאינה פוחתת עם המרחק, בעוד שככל שמרחק ההאזנה גדל, כל הנקודות על לוח שטוח נמצאות באותו מרחק מהמאזין.

זו גיאומטריה בסיסית. אם אתה נמצא במרחק של 100 אינץ ממרכז לוח שטוח ברוחב 12 אינץ וישר החוצה מהלוח, המרחק לקצה הלוח הוא השורש הריבועי של 10,000 + 36 = 100.18. אז אתה רק 0.18 אינץ' רחוק יותר מהקצה מאשר מהמרכז. ב-200 אינץ', ההבדל יהיה 0.09 אינץ'. אבל אם הלוח עצמו מתעקל כך שהקצה היה נגיד 0.5 אינץ' אחורה מהמרכז, אז גם במרחקים גדולים ההבדל של 0.5 אינץ' יימשך. לוח מעוקל פירושו מריחת זמן שלא נעלמת עם המרחק, אם כי ההשפעה הנשמעת של שיקולים תיאורטיים כאלה תמיד נתונה לוויכוח.

אבל בין אם זו הסיבה ובין אם לא, לאוזני לוחות מעוקלים לא מייצרים הדמייה מדויקת. אפשר לפרש את חוסר הדיוק הזה כ"ממדיות", אבל בעיניי זו ממש מריחה. הדמיה בסטריאו זה דבר אמיתי. זה צריך להיות מדויק ככל שהחומר המוזיקלי מאפשר. הרמקולים לא צריכים למרוח את זה בכלל, אבל אני מודה שיש כאן טעמים שונים. יש אנשים שאוהבים מאוד הקלטות שנעשו עם מיקרופונים במרווח רחב, שיש להם הדמיה מטושטשת מטבעם!

מבחינה פסיכולוגית, דיוק הדמיה מובילים לתחושת רזולוציה מוגברת. האזן לחומר מקהלה עם הרמקולים של סנדרס. מכיוון שקולות בודדים ממוקמים בדיוק בחלל, תחושת ההפרדה שלהם זה מזה היא טבעית, מדויקת ומשכנעת יותר מזו שרמקול עם הדמיה מטושטשת יספק. לוחות אלקטרוסטטיים יש להם הרבה רזולוציה במובן של צליל טהור עם מעט רעש משני. אבל גם האפקט הזה משכנע יותר עם הלוחות השטוחים, או כך לפחות מצאתי.

צריך מרחק האזנה מסוים כדי לאפשר לכל זה לקרות. מקרוב ממש שומעים במידה מסוימת את הלוחות כרדיאטורים מבוזרים ולא כמקורות נקודתיים או קוויים. אבל האפקט הזה נעלם במרחקי האזנה רגילים ומכיוון שהרמקולים מתיזים כל כך החזרים מוקדמים מהקירות הצדדיים, לא צריך לשבת ממש קרוב, כפי שצריך לעשות עם רמקולים עם תבנית רחבה - אם רוצים כדי להוציא את הקירות הצדדיים מהתמונה הקולית.

למה כל זה מסתכם
הרמקולים של סנדרס מציעים משהו דומה מאוד ל"שכפול פקסימיליה", או למעשה שכפול של האותות בהקלטות.

אז מה ההשפעה של זה במונחי האזנה, אפשר לשאול. ההיבטים הבולטים ביותר במונחים מוזיקליים הם הטוהר והניטרליות של הצליל. שירה נשית מקסימה בהיעדר עיוות. הסנדרס בדיוק שם עם ה-Carver ALSes ו-Eminent Technology LFT-8bs עבור רמת עיוותים נמוכה, כלומר הם נמצאים בדירוג העליון במדד הזה (השווה את סקירת ET 8b שלי באתר theabsolutesound.com). אבל הסנדרס מציעים בנוסף לעיוות הנמוך תגובת תדר חלקה יותר מה-ET, שיש להם כמה מוזרויות בהקשר הזה (אם כי מחירם נמוך בהרבה). טוהר וחלקות הסנדרס מציעים שחזור ממש יפה של תחום האמצע עד הגבוה.קולות סופרן בנפרד או יחדיו במקהלה נשמעים נפלא, וכך גם כינורות. הקלטות כינור כפי שהן - שלא באשמת הרמקולים - עשויות לפתות אותך לחתוך מעט את החלק העליון. ואתה יכול לעשות זאת בקלות עם קופסת הקרוסאובר. עד כמה שחלק מהאודיופילים נמנעים מדברים כאלה, תיקון ללא עונשים של שגיאות איזון בהקלטות - שרבות מהן בהירות מדי - הוא דבר שימושי מאוד במונחים מוזיקליים.

הרמקולים של סנדרס מצטיינים גם בפירוק טקסטורות מוזיקליות מורכבות. בעוד שלרמקולים רבים יש שקיפות מסוימת בתדרים הגבוהים יותר, ככל שהתדר יורד, השקיפות נוטה להסתתר בגלל בלאגן מסוים; מתעוררים כמה בלבולים קוליים. הרבה מזה, למעשה הרוב לדעתי, נובע מאינטראקציה בחדר. (חברת Gradient מפינלנד הראתה לפני שנים רבות עד כמה רמקולים נוטים להיות שקופים אם שומעים רק את הפלט האנקואי שלהם ¹ . החדר מסביב הוא זה שאחראי בעיקר לבלבול ההולך וגובר ככל שהתדר פוחת). הסנדרס עם הבידול החזק שלהם מול השפעות שליליות בחדר, הנובע מדפוס הפצת הדיפול שלהם והבס המדויק להפליא (כמו גם המתוקן בחדר) שומרים על שקיפות ובהירות מלמעלה למטה. שום דבר לא הופך לעיסה!

כתבתי לפני זמן רב כיצד הכיווניות של ה-Gradient 1.3 שמה אותם בין הרמקולים שאולי כדאי להשתמש בהם אם צריך לרשום פרטיטורה תזמורתית מהאזנה אותם העקרונות חלים כאן: וופרים מועמסים בצורה נכונה על ידי הרצפה, והחזרי הרצפה בוטלו על ידי הפצת הצליל הכיוונית מהקרוסאובר אל הלוחות למעלה, כמו גם ביטול ההחזרים של הקירות הצדדיים. אם תאזינו למוזיקה מורכבת, תשמעו את ההבדל מרמקולים שגורמים להחזרי ריצפה ותיקרה רבים במיוחד. שמעו את ההבדל - וגם אתם תאוהבו את זה. אין כמו לשמוע מה באמת מופיע בהקלטה.

יש הרבה סיפורים טובים על מנצחים ששומעים דברים קטנים בעיצומה של פעילות תזמורתית מלאה - סטוקובסקי מבחין בחלק הטרומבון השלישי החסר באחד החלקים הסוערים ביותר של פולחן האביב ועוצר את החזרה כדי לגלות מה קרה (הטרומבון השלישי השאיר את תפקידו בבית והכפיל את הטרומבון השני). חי, דברי מסוג זה אכן מרשים אבל אמין. אבל ככל שזה כרוך באודיו, זה נשמע כמו חלום רחוק. עם הסנדרס, הסיפורים האלה נראים לא רק סבירים אלא גם ניתנים לשחזור. בהאזנה לקטעי המבחן השונים של ההרכב והתזמורת שלי - וריאציות גולדברג לבאך בעיבוד סיטקובצקי, ריקודים סימפוניים לרחמנינוף בביצוע מהטה\דאלאס, שומעים כל מה שיש לשמוע, אבל ללא כל תחושה של פרטים שנדחפים אליך בצורה לא טבעית. פרטי פרטים נחשפים בדיוק כפי שהם צריכים להיות. זוהי רזולוציה אמיתית במובן האמיתי.

השמעת הקלטות עם מידע מרחבי אמיתי ברמקולים של סנדרס נותנת תחושה יוצאת דופן של טבילה באקוסטיקה של המקום המקורי. הקלטות ater Lily Blumlein מפילדלפיה וסנט פטרסבורג גורמות לאדם להרגיש כמעט כאילו הוא נמצא שם באולמות הקונצרטים ממש. (גילוי נאות: עבדתי על ההקלטות האלה). כך גם ההקלטות direct-to-disc של ברהמס שנעשו לאחרונה על ידי הפילהרמונית של ברלין (תקליט בלבד), גם הן בטכניקת המיקרופון של בלומליין.

כדאי לזכור שכאשר הארי פירסון, לפני שנים רבות, ניסח את רעיונותיו על "במה קולית", הוא הדגיש מאוד שיש להבחין זאת בבירור מתחושת המרחב המוכללת שנוצרת כתוצאה מהחזרים מהקירות, וכי באופן אידיאלי רק הצליל הישיר ישחק תפקיד. עם הרמקולים של סנדרס, נקודה זו ברורה ביותר (נ.ב., אפשר להשתמש בצליל של רמקולים בפיזור רחב כדי לחשוף מידע מרחבי אמיתי אם עושים זאת נכון, אבל זה לא יקרה במקרה. ראה את הסקירה שלי על רמקולים Carver ALS באתר theabsolutesound.com).

העובדה שהרמקולים של סנדרס, בגלל הגודל האנכי של הלוח, מציגים תמונה קולית שאינה כבולה בגובה מסוים בזמן שאינה מבוססת תיאורטית כך או אחרת (לסטריאו אין תחושה של גובה תיאורטי) תוסיף עבור חלק מהמאזינים מימד נוסף של ריאליזם. אין ספק שאותם רמקולים שגורמים לאדם להרגיש שהוא מביט למטה אל המוזיקה מפחיתים את הטבעיות של התחושה המרחבי. עם זאת, רמקולים עם מקור נקודתי המייצרים במה בגובה האוזן יכולים להיות טבעיים מאוד. אך ישנה התרשמות מיוחדת מרמקולים מסוג מקור קוי שמציפים את התמונות (images) בצורה אנכית (כך שהתמונה נעה למעלה או למטה אם המאזין עושה זאת), מה שנראה לי גם טבעי, בצורה אחרת.

היכן הרמקולים של סנדרס נמצאים בעולם
בסוף שנות ה-50 מסתמנת אלגנטיות חדש בהנדסת אודיו, באנלוגיה אולי לעליית הגשר התלוי המחליף את מבני השלווה האדירים, כמעט כך קרה באודיו. מעט קודם קודם ואפילו בזמנו רמקולים רציניים היו לפעמים גדולים כמו מקררים. לדוגמה Electro-Voice Patrician, עם וופר 30 אינץ'. שני דברים הביאו לשינויים מהותיים, או לפחות שינויים פוטנציאליים. אחד מהם היה הפיתוח של Acoustic Research של וופר ההשעיה האקוסטי, שהראה כיצד ניתן להשיג בס עמוק מדרייברים קטנים יחסית בקופסאות בגודל בינוני. הפיתוח השני שהזמין לקוחות פוטנציאליים חדשים היה הופעת ה-Quad ESL המקורי (וכמה שנים מאוחר יותר של KLH Model 9).

רמקול האלקטרוסטטי הומצא בעיקרון בשנות העשרים של המאה ה-20, אבל ה-Quad ו-KLH היו מימושים מעשיים הראשונים כמוצרים מסחריים. אבל המהפכה שהם התחילו הייתה חלקית בלבד כי ה-Quad היה מוגבל בקיבולת הבס והדינמיות וכך גם ה-KLH, אם כי פחות. והמגבלות הללו סינדלו את הרמקולים אלקטרוסטטיים במשך זמן רב. ה-Quad גרמו לרמקולים של אז בגודל מקרר להיראות מוזרים. אבל הם לא יכול היה להחליף אותם במונחי בס ודינמיקה, לא משנה כמה ה-Quad היו עדיפים בעיוותים ובקולורציה נמוכים.

אולם ה-Sanders 10e's הפריכו את הדעה שאלה מגבלות מסורתיות לרמקולים אלקטרוסטטיים. להלן כל היתרונות של רמקול אלקטרוסטטי דיפול - עיוות נמוך, קולורציה נמוכה, בידול מול חדר ההאזנה - בשילוב עם הארכת בס, כוח דינמי ופעולה בלתי ניתנת להריסה. בסביבה כמו ביתית ל-10e יש למעשה דינמיקה בלתי מוגבלת ועוצמת בס בהחלט מספקת והתמשכות מלאה. אפשר רק לתהות על צורך אמיתי נוסף ברמקולים במשקל מאות קילוגרמים מרובי דרייברים דינמיים (אין זה מתייחס למערכים קווים, העושים שימוש בדרייברים רבים בהגיון שונה).

עם הסגולות הקוליות המהותיות שלהם ועיבוד ה-DSP המובנה שלהם (שניתן לשליטה על ידי המשתמש ומודול room correction), נראים לי מאוד כעתיד של האודיו. או לפחות מה שאמור להיות לפי הבנתי דרכו של העתיד. לדעתי, התאמת DSP הניתן לשליטה על ידי המשתמש, מובנה או מוסף, הוא הדרך שבה האודיו הולך וצריך ללכת. ורמקול ינצל אותו בצורה הטובה ביותר אם, כמו הסנדרס, הוא נבנה מתוך מחשבה על כך מההתחלה. זה לא יהיה הוגן לומר שהם הרמקולים היחידים שמראים כיצד DSP והנדסה קולית המצאתית יכולים לייצר תוצאות יוצאות דופן במחירים הגיוניים (אני חושב למשל על ה-Steinway Lyngdorf System S, אם כי אין למערכת זו שליטת משתמש כפי שהייתי רוצה). אבל הרמקולים של סנדרס מגיעים מאפשרים זאת ומגיעים לדעתי לרמה קולית ברמה הגבוהה ביותר, שיחד עם אפשרות הכוונון, גורמת לרוב הרמקולים האחרים להיראות מוגבלים וכבולים לארץ.

להשקפתי, לא ניתן להכריז בצדק על אף רמקול כ"האחד והיחיד בעולם", כי מה שרמקול אמור לעשות בדיוק בחדר זה לא משהו שמוסכם עליו באופן מוחלט ומדעי. יש, אחרי הכל, אנשים שיטענו בעד העליונות הפנימית של דפוס הפצת צליל רחב, אם כי אני בוודאי לא ביניהם.

אבל אם אתם רוצים להכתיר את הרמקולים של סנדרס 10e כטובים ביותר אי פעם, אתם בהחלט יכולים לבסס את טיעונכם. בתוך קטגוריית הרמקולים ששמים דגש על שחזור מדויק של צליל בכוונון ישיר, המערכת של סנדרס יכולה לטעון בוודאי שהיא משתווה לכל מערכת רמקולים אחרת ועדיפה בהרבה על רובן. וכשחושבים על כך שגם אם אתם קונים שני מגברי Sanders Magtech - אחד כלול בחבילה - העלות הכוללת ללא רכיבי מקור צליל היא $22,500 ² , ושאתה יכול להתאים את הרמקול לחדר שלך ולטעמך, אני רואה את המערכת הזו לא רק כפלא אלא גם כמציאה.

¹ ראה - אנקואי

² מחיר נכון לשנה בה יצאה הסקירה לאור