|
הסקירה הזו כבר זמן מה בהתהוות - התחלתי לדבר לראשונה עם החבר'ה של Kudos בתערוכות אודיו לפני כעשור.
במקבילת הרמקול למשחק 'התאהב, התחתן, הימנע', קודוס תמיד נראו לי נמצאים בסעיף 'החתונה'. תמיד היה הרבה
מה לאהוב ולהעריץ, אבל הם מרשימים ביציבות וביושרה שלהם, במקום למשוך את תשומת ליבך עם זיקוקי דינור.
הגיע הזמן לראות אם זה יכול להיות 'האחד'?
Titan 707 במחיר 15,000 פאונד נמצאים קומה אחת מתחת לספינת הדגל Titan 808 בסדרת טיטאן הנוכחית, ומלבד היותם
בגודל ותצורה קצת יותר נוחים, הם גם מייצגים חיסכון של כ-10,000 פאונד ביחס לדגם הגדול יותר. הם נמנעים מתצורת
ה-2½, ארבע תיבות של Titan 808 בתכנון רצפתי דו-כיווני יותר שיגרתי, אם כי הם משתמשים באותו טוויטר, ושומרים על
תצורת בס איזובארי הרגילה של Kudos. שניים מהדרייברים המותאמים ל-SEAS 220mm bass/mid יושבים גב אל גב בתא
אטום ומחווטים בפאזה הפוכה כך שהלחץ בתא נשאר די קבוע. הדרייבר הפונה קדמי יורה לתוך החדר בדרך המקובלת, בעוד
הדרייבר הפונה לאחור יורה לתוך תא אחר בתוך התיבה, שיוצא ביציאה מתרחבת הפונה כלפי מטה אל לוח הקבוע בבסיס
הרמקול. ספייקים מעוצבות בהתאמה אישית, באדיבות Track Audio, משלימים את ממשק הרמקול-רצפה.
קודוס מסבירים שהתצורה האיזוברית מייצרת את תגובת התדר המצופה מתיבה בנפח כפול, וסידור היציאות (ports) תלוי
הרבה פחות בחדר מאשר עם יציאות בס רפלקס רגילות. אני יכול להעיד על כך, למרות היותם רמקולים די גדול בחדר צנוע
למדי הם לא הציגו בעיות אמיתיות ונראה שהטיטאן 707 לא מתנגדים להצבתם די קרוב לקיר. הטוויטר תוצרת SEAS מיוצר
בהתאמה אישית לקודוס; הכלאה של טוויטר של בריליום עם כיפת Sonomex של דרייבר SEAS Crescendo, ועם מערכת
מגנטים שעוצבה לאחרונה. הקרוסאובר מסדר נמוך (דרגה ראשונה לאמצע/בס, דרגה שניה לטוויטר) זוכה לתשומת לב דומה
לפרטים ולרכיבים באיכות מעולה, וניתן להגדיר את הרמקולים גם לפעולה אקטיבית. הכל יושב בתיבות רעננות ומודרניות עם
לחיים צדדיות מפורניר עץ בגימור יפה, חלק עליון ותחתון עם מרקם אלגנטי, מה שמפחית ביעילות את המסה החזותית של
תיבות די גדולות וגם עוזר להגדיר את הצורה של פתח הירי כלפי מטה .
הדבר שתמיד משך אותי בעיצובים של קודוס הוא תחושת הנינוחות והצבע הטבעי שלהם; הרושם הראשוני של טיטאן 707 מחזק
מיד את האבחנה הזו. יש תחושה של כנות בחמימות הצליל שלהם, נינוחות יפה ומרגיעה. צליל מאוד פתוח ואוורירי, אבל בלי שום
שמץ של רפיון; אין כל תחושה שהם עלולים לוותר במאבק השליטה ולטשטש את המוזיקה. זו לא עומדת להיות איזו נסיעה סוררת
ורכבת הרים של רמקול שמלהיב ומעצבן באותה מידה. במקום זאת, הם מפגינים אווירה רגועה ומקצועית של אומן מיומן; "תירגע",
נראה שהם אומרים, "יש לנו את זה".
ויש להם. יש תחושה כמעט אלקטרוסטטית של שקיפות ושטף, אבל עם עוצמה ודחף שרמקולים אלקטרוסטטיים פשוט לא מצליחים
לחקות. הגוונים עשירים, צבעוניים ומלאי בשר. מצאתי את עצמי מחפש חומר לפסנתר סולו, רק כדי להתענג על כלי נגינה בגודל
מתאים שמוצג במלואו במרחב אקוסטי משכנע. ובכן, הקטע ׳ינואר' מהאלבום my finish calendar של Iiro Rantala היה בו זמנית אפל
ומהורהר אך מרומם באופן מוזר; פלטת הגוונים העשירה של רנטלה הפציעה בעזרת רגישות המגע והניסוח שלו. המרקמים והגוונים
העציים של המרימבה של אוולין גלני נעשו אמיתיים עוד יותר על ידי האטאק המהיר והנקי והתזמון חסר המאמץ ב-'Mexican Dance No.2'
מהאלבום rythmic song [RCA Victor] והראו, אם היה ספק, שהטיטאן 707 הם לא מאותם רמקולים שמתרכזים ביופי אבל מעורפלים
ומתנצלים בכל הנוגע לתזמון. זה היה ה-707 במהות שלהם. כלי הקשה הם חוזקה נוספת של הרמקולים, בין השאר בגלל התזמון הזה,
אבל בעיקר בגלל שהם מוצגים בתחושת ממשות פיזית, מרקם עשיר ואימפקט. בין אם מקלות, עורות, מברשות או חתיכות של ברזל זווית
ישן, ה-Titan 707 מציירים תמונה עשירה של הכלי ואיך מנגנים בו. 'The Lady of Brunt?l' של Jaura Jurd מ Landing Ground [Chaos Collective] עובר
ברגע מפתיחת מיתר נוגה למאוץ נמרץ ומשכנע, כלי ההקשה מנגנים בעדינות אך מהלכים קסם במהירות ועדינות המגע, אבל גם בשלל מרקמי
צבע וצורות שהועלו באוב.
לעתים קרובות הדברים הקטנים הם שעושים את ההבדל הגדול ביותר. שגיאות גסות הן נדירות יחסית בימינו, אז ברגע שיש לך את היסודות הנכונים,
הכל תלוי כמה רחוק אתה יכול ללכת עם השאר. קול מדובר לב חושף הרבה, כי כולנו יודעים איך זה אמור להשמע. שון מולינס, 'טווין רוקס אורגון'
מ-Soul's Core (קולומביה) מתאים מאוד למשימה זו, מכיוון שיש לקולו רגש וקצב ועדיין נשמע כשיחה. אם ישמע לא נכון חלק גדול מהקסם יתנדף,
השירה (poetry) תהפוך לאנקדוטה בלבד. למרבה השמחה, ה-707 הציגו את זה בדיוק כך; יש קצב עדין ומבנה חריזה לא מאולץ שלא תמיד ניכר,
אבל כשמקבלים את זה נכון, כמו כאן, הוא טווה כישוף קטן משלו.
זו יכולת האבחנה לפרטים הקטנים האינטימיים שמגיעים שוב ושוב. אם אתה חושב כמוני שבריאן בלייד הוא אחד המתופפים הגדולים ביותר
בשטח כיום, אז ההאזנה לו דרך ה- Kudos פשוט מסירה כל ספק; או לשמוע את מגוון הגוונים הטונאליים שלורה ג'ורד שואבת מהחצוצרה
שלה ב-'Flight Music', גם מ-Landing Ground. זה לא פירוט למען פירוט - המרכיבים והמורכבויות השונים, תהיה המוזיקה אשר תהיה,
משכנעים ומלוכדים לחלוטין. 'Flight Music' היא יצירה חושפנית במיוחד, ברגע אחד לירית ומתוקה ובאחר, זוויתית וקוצנית ; כאן, ה-Titan 707 סיפקו
תחושה אמיתית של מוזיקאים ממשיים, בשיא ההשראה לשהם, בוחנים את האפשרויות של הכלים שלהם ואנו מוזמנים להשתתף בשמחה הצרופה
של יצירת המוזיקה. יש מערכות שמציעות מרחק מכבד, שמא מישהו ייפגע, אבל עם סוג כזה של הצגה הזו אתה לא יכול שלא להימשך פנימה.
למעשה, כל כך נמשכתי עד שנתתי לתקליטור לנגן כולו...
יש פגם קל, אני לא אקרא לזה פגם כי כל השאר פתורים כל כך טוב שאני בטוח שזה משהו מכוון. טווח הביניים העליון טיפה שקוע, מה שמגדיל
מעט את המרחק בין המאזין להופעה. ה-Albarry M1108s שלי שלטו ב-Titan 707s בנינוחות, אולי לא ממש בתצוגה "קדמית" כמו כמה מודלים
בריטיים אחרים, אך האופי המהיר, החי והמושך שלהם נוצל כאן מצוין. זו תחושה של הפרדה פיזית, לא בשום אופן להציג את המוזיקה במרחק זרוע.
Song for the Whales של צ'רלי היידן וג'ון טיילור מ-Nightfall [Naim], ממקם את הפסנתר קצת מאחורי הקונטרבס; אבל המרקמים והמשקל
של הפסנתר, והמגוון הטונאלי שהיידן שואב מהבס שלו, פשוט יוצאי דופן. סינטרה באלבום One for my Baby [Capitol] יש את האינטימיות המוכרת של
הקול שלו, אבל הפסנתר והתזמורת של נלסון רידל ממוקמים קצת יותר מאחור. התזמון המעולה של סינטרה עדיין קיים, אתה רק צריך לפצות
במעט על הבמה הקולית העמוקה יותר. זה כמו לשבת חמש או עשר שורות אחורה. אולי אם מושב ההופעה האידיאלי שלך הוא במרכז השורה
הראשונה, Kudos Titan 707 הוא לא בשבילך, אם כי אני ממליץ לך לנסות אותו בכל זאת, אבל אם אתה אוהב את האיזון הרחב יותר של שורות 5 עד 10,
אז זה מה שה-707s נתנו לי. ואם כבר מדברים על במות סאונד של מערות, המיסה קריולה לרמירז [Naxos] הראתה את השקיפות הפנומנלית של
הרמקולים האלה; מלבד התיאור החי של המרחב האקוסטי העצום, הייתה לכידות קצבית שלעתים קרובות מתעלמים ממנה. ה-707 הדגישו,
כמעט בשוגג, כיצד כלי ההקשה מהדהדים לפעמים את המקצבים בלחן, במיוחד בקטע Sanctos.
זכותך לצפות לרמקול יוצא דופן במחיר כזה, אבל 'מופלא' מגיע בצורות שונות. הצורה המסוימת הזו של מדהים היא זו שמזכירה לך כל הזמן
שמאחורי המוזיקה יש אנשים אמיתיים שמנגנים בכלים אמיתיים, והם עושים את זה כי הם אוהבים לעשות מוזיקה. שקיפות, פירוט וכנות,
אבל גם חמימות, טקסטורות ודרך טבעית מאוד עם דמות וצורה. המוזיקה זורמת, הניסוח קל ולא מאולץ, הצבעים עזים ללא הדגשה מיותרת.
ה-Kudos Titan 707 מקלים מאוד להשאב אל תוך המוזיקה ופשוט לשכוח מההיי-פיי.
|
